סיפור מוצלח

כחלק מתחרות הסיפורים הקצרים בכנס המדע בדיוני שנערך בסנימטק ביום ראשון, איציק בן אמיתי, או ציקי, כפי שהוא מכונה בברנג'ה, שלח סיפור. זו הפעם הראשונה שכתב מדע בדיוני. ידידה שלו בשם אסיה, שאוהבת דברים כאלה, סיפרה לו על הכנס ועל התחרות בוקר אחד כשהיו במיטה. היא רצתה לשלוח סיפור בעצמה, סתם בשביל הכיף, אבל אף פעם לא יצא לה משהו טוב מספיק, אמרה. הוא, ציקי, לא ממש אוהב דברים כאלה. מדע בדיוני ככלל לא מאוד מעניין אותו, אבל הוא חשב לעצמו "למה לא, בעצם?," ואחרי שגמר לאסיה על החזה השאיר אותה מתנשמת על המיטה ספוגת הזיעה וישב לנסות ידו במד"ב.

הוא פתח את מאבד התמלילים, מחא כף פעמיים, הביט לעבר אסיה שטופת אור הבוקר והחל כותב.

הסיפור היה על אינטליגנציה מלאכותית. אבל במקום מחשב שקם לחיים לפתע, הוא כתב על מערכת בירוקרטית – ניירת בעצם – שפתאום הראתה סימנים של תבונה. אלה לא היו הטפסים עצמם שקמו לחיים ולא האנשים שמילאו אותם, אלא ישות ערטילאית שהניעה את עצמה בדרכים מסתוריות.

הוא לא היה צריך להמציא הרבה. הרעיון שמחשב מתוחכם מספיק יפתח מודעות עצמית ככה סתם פתאום היה קיים מאז ומעולם. הוא חשב על היינליין שקרא בילדותו ועל קפקא קצת אחרי וכל השאר פשוט כתב את עצמו. היה ברור שהמערכת הבירוקרטית תהיה זו של קופת חולים ברמת גן והדמות הראשית זקן היפוכונדר שבילה שם כל בוקר. בגלל ניסיונו הרב של הזקן עם הבירוקרטיה המסועפת ומסואבת של הסניף, (הוא השתמש בהרבה מילים כאלה. ממה שהוא זכר, סיפורי מד"ב השתמשו בהרבה מילים כאלה כדי להרשים, אולי לכסות על משהו אחר) הוא הופך להיות הסמכות העליונה בה כולם תולים את תקוותם , ברגע שהשתכנעו שבישות נבונה עסקנינו. לא לפני, כמובן, שכמה זקנות מתות מהרעלה, רופאים מתבלבלים ואחיות מתפשטות ללא סיבה טובה מספיק. מן הסתם הביטוי הראשון לתבונה של המערכת היה חוש הומור. בסוף הסיפור הזקן נשלח לתוך מעיה של הישות הבירוקרטית וממית אותה על ידי כמה חותמות במקומות המסומנים, והוא סוף סוף מקבל את התרופות שרצה. סוף טוב הכול טוב.

הסיפור, מן הסתם, זכה במקום הראשון בתחרות וציקי הוזמן לבוא לקבל את הפרס בכנס. הוא לא באמת רצה ללכת. הוא אנונימי לחלוטין במעגלי האוכלוסייה המדב"ית בארץ וקיווה לשמור על זה כך. הוא לא מכיר אף אחד שהיה הולך לכנס כזה ואף אחד בכנס כזה לא אמור להכיר אותו. הוא לא באמת רצה לבלות ערב שלם בחברת חנונים בתלבושות מוזרות ולדבר על באפי או סטארטרק או דברים כאלה. הוא לא בקטע. הוא עלול להידבק במחלה חברתית כלשהי, או אנטי חברתית, ליתר דיוק. אבל הם כן שלחו הזמנה והכול, אז הוא אמר לעצמו "למה לא, בעצם?" והלך בכל זאת.

בצירוף מקרים שלא מהעולם הזה, באותו השבוע של הכנס, העיתון עבורו ציקי כותב העמיד לרשותו לימוזינה לשם מחקר לכתבה. אז ציקי אמר לעצמו "איזה תזמון!" והכניס את אסיה לשמלה אדומה שכיבדה את חזה במחשופה וזרק אותה ללימוזינה שהייתה שחורה וארוכה ושניהם נסעו לסנימטק ביום ראשון להוציא לכל החנונים את העיניים. "אם כבר אז כבר" אמר לעצמו ציקי כשעזר לאסיה, כבר קצת שיכורה משמפניה, להוציא את עצמה ואת מחשופה מהלימוזינה. אנשים סביבם טעו בהם לסבלס והתחילו לצלם. זה נראה כאילו מינימום הגיעו לטקס האוסקר או לפתיחה של סרט. הם איחרו באופן כל כך אופנתי שהגיעו בדיוק בזמן לקבל את הפרס. ציקי קיבל את הפרס, נפנף בידו לקהל ההמום ונתן לאסיה להשתחוות . "אל תהי כפויית טובה, תני למסכנים משהו" אמר לה, לפני שתפס בידה ונס על נפשו משם. כל הסיפור לא לקח יותר מעשרים דקות והם עדיין הספיקו להפי אאור בשסק שם במהלך הערב נשבר הפרס כשציקי ניסה לאזן אותו על הראש של אסיה אחרי יותר מדי משקאות.

בסוף יום ראשון, כשהשמש קצת זרחה מחוץ למיטה חשב לעצמו ציקי: "סך הכול היה סיפור מוצלח" והתעלף על חזה של אסיה.