גבוה

הוא היה גמור בסוף היום, ועוד היו לו שתי רכבות להחליף. כבר באמת שהתחיל להימאס לו מהנסיעות הארוכות האלה העירה ובחזרה. הוא התעורר בשש בבוקר, אחרי שלא ישן הרבה אתמול בלילה, ועכשיו כבר שמונה או תשע בערב והוא עוד לא בבית.

הוא לא אוהב את הרכבת התחתית. יותר מדי אנשים. יותר מדי טיפוסים מפוקפקים. לחלקם יש ריח רע. הוא לא אוהב ליצור קשר עין עם זרים והוא שונא לנסות שלא. לאחרונה ניסה לקרוא בזמן הנסיעה. הוא החזיק את הספר על ברכיו ואת התיק בין הרגליים. אבל לא עזר כלום, עדיין אנשים כל הזמן נתקעו בו. הרגליים שלו פשוט יותר מדי ארוכות. אם יש הרבה מאוד אנשים הוא תמיד הראשון לקום, מה שאומר שהוא בדרך כלל זה שיעמוד ליד הדלת, ואז הוא צריך להתכופף. הם לא עיצבו את הקרונות האלה בשביל אנשים בגובה שלו. מעט מאוד מקומות עוצבו בשביל אנשים בגובה שלו. הוא היה גבוה הרבה מעל הממוצא. אבל הגובה שלו לא היה לגיטימי כמו כמו של שחקני כדורסל שצריכים להיות גבוהים כחלק מהעבודה שלהם. הוא עובד בחברה פיננסית. די מצליחה, אבל לא צריך להיות כל כך גבוהה בשביל זה. היום שני תיירים שישבו מולו בקו הקודם ריכלו עליו. הוא לא הבין מה הם אמרו אבל הוא הרגיש שמדברים עליו. הוא הרגיש את זה למרות שדיברו בשפה זרה. זו פרנויה פרימיטיבית יותר.

כשהדלתות נפתחו כולם נשפכו החוצה. כרגיל הוא המתין שכולם יצאו והתכופף לצאת בעצמו. כולם תמיד הולכים לאותו הכיוון והוא הולך איתם, אבל הוא בולט מעל גוש האנשים הנע. כמו גבעול בחצץ. הוא רוצה להשתמש ברגליים הארוכות האלה שלו כדי לגמוע את גרם המדרגות בכמה פסיעות רחבות, אבל הוא לא יכול. חוסמים את דרכו. במקום הוא מטפס בעצלות למעלה לעבר הרציף הבא, צעד צעד, בדיוק כמו כולם. הוא עובר את המסדרון שמוביל ליציאה לרחוב. אפשר לדעת על פי משב הרוח הקפוא. הוא יודע שלא כך כל קר בחוץ, זו רק רוח הפרצים שהיציאות לרחוב והמסדרונות הארוכים מייצרים. אבל בכל זאת לבש היום סווטשירט נוסף מעל העניבה והחולצה ועל זה לבש את הז'קט היפה שלו. ככה הוא זיהה שהתיירים דיברו עליו. הוא שמע את המילה ז'קט. את זה הוא הבין.

רכבת אחת אחרי וסוף סוף יצא לאויר העולם. את שני הרחובות השוממים מהתחנה הביתה גמע במהירות. עקבי הנעליים הטובות שלו נוקשים ברעם, כמעט בזעם והרעש קופץ מהקירות ומושך אליו תשומת לב. הרעש נגמר על שטיח הדירה שלו. הוא העיף את ההתיק על הספה, השיל מעליו את החליפה במהירות וקפץ על גרב אחת למקלחת.

"איך היה בעבודה מותק?" הוא שמע את חברה שלו שואלת מעבר לדלת, רק נכנסה לחדר השינה.

"לא משהו." הוא יצא מהמקלחת מנגב בפרעות את שיערו הכבר ארוך מדי לטעמו. אך כשהוא רטוב הוא דווקא אוהב את זה ככה. חברה שלו הפריעה לו באמצע הניגוב ונתנה לו חיבוק ארוך וחזק, וליפפה את כל גוף הדוגמנית הארוך והדק שלה מסביבו. היא גם מאוד גבוהה, ומודעת לגובהה מאוד, אבל הוא אפילו גבוה יותר, וזה משרה עליה בטחון. הוא ידע. "הפגישה שהייתה לי היום הייתה ארוכה ומשעממת מדי, וגם לקח לי זמן למצוא את המקום אז עד שהגעתי לשם הרגשתי כולי מזיע ומגעיל. ואז כשאני קם להציג את הפרזנטציה שלי כמובן שהדבר הראשון שאני שומע זה 'וואו, אתה מאוד גבוה' וגורמים לי להרגיש כמו מפגר. כלומר, נכון, אני גבוה, אבל מה, הם בני חמש? שיתגברו על זה וניגש לעניין." הוא לבש זוג בוקסר וקפץ למיטה והתמתח לכל אורכה. הוא יכול לעשות את זה כאן. המיטה היא אחד המקומות שכן עיצבו בשבילו. חברה שלו זחלה לאט על ארבע לעברו. היא הייתה ארוכה מאוד והתפתלה כמו נחש. הוא אהב לראות את השדיים שלה מתחת לחולצה.

"או בוב. אני מצטערת שהיה לך יום קשה. אני דווקא אוהבת את הגובה שלך."

"אני יודע בובה." אמר, מחייך אליה. היא חייכה אליו חזרה.

"אז רק תשכב ותן לי להרגיע אותך. ואז נעשה דברים שרק אנשים גבוהים יכולים לעשות אחד לשני."

הוא שם את ידיו מאחורי ראשו ועצם את עיניו. כמה שהיה עייף ומבואס ברכבת התחתית, עכשיו לא התחשק לו לישון. הוא יהיה עייף, ומבואס, גם מחר. אבל מחר זה מחר והיום זה היום.